בפעם הראשונה מאז יצא הבלוג התחושה היא שההתרחשויות משיגות את המצלמה ומרוב חוויות אין אפשרות לצלם/ לכתוב את כל מה שקורה לנו במסע.
מרגש מאוד ומעניין האם בכל זאת האינטרנט לא יכול להשיג את מכלול החוויה האנושית על אף היכולת לתקשר בזמן אמת בכל כך הרבה דרכים.
מרוב תמונות כמעט ולא כתבתי על ההתפתחות של אלון שמדבר שוטף ועושה הכל בצורה עצמאית כולל: לצחצח שיניים, להתלבש ולהתפשט, לומר מה הוא רוצה וצריך, לשחק עם עצמו שעות ולרדוף אחרי אחותו או לטפס על אמא.
אלה שמטפלת בכל עינייני המסע והקראוון כולל לומר לאן נלך מחר ומה נעשה, לשלם בקופה ולסחוב את הקניות, ללמוד לדבר שפה כמו אנגלית שנשמעת ממש דומה אבל היא סוג של ג'יבריש, להגיד כשהיא עייפה והולכת לישון או לקום ולעזור בהתארגנות של הבוקר.
כנראה שעל אף הבלוג המפורט ישארו עוד המון סיפורים ליום שנחזור בו לארץ...
מרגש מאוד ומעניין האם בכל זאת האינטרנט לא יכול להשיג את מכלול החוויה האנושית על אף היכולת לתקשר בזמן אמת בכל כך הרבה דרכים.
מרוב תמונות כמעט ולא כתבתי על ההתפתחות של אלון שמדבר שוטף ועושה הכל בצורה עצמאית כולל: לצחצח שיניים, להתלבש ולהתפשט, לומר מה הוא רוצה וצריך, לשחק עם עצמו שעות ולרדוף אחרי אחותו או לטפס על אמא.
אלה שמטפלת בכל עינייני המסע והקראוון כולל לומר לאן נלך מחר ומה נעשה, לשלם בקופה ולסחוב את הקניות, ללמוד לדבר שפה כמו אנגלית שנשמעת ממש דומה אבל היא סוג של ג'יבריש, להגיד כשהיא עייפה והולכת לישון או לקום ולעזור בהתארגנות של הבוקר.
כנראה שעל אף הבלוג המפורט ישארו עוד המון סיפורים ליום שנחזור בו לארץ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה